שינוי השיחה הצרכנית כאסטרטגיה שיווקית

If you don’t like what’s being said, change the conversation. המשפט הזה, שנאמר בסדרת המופת "Mad Men"  ע"י דון דרייפר לאחד הלקוחות שסבל מהפגזת PR שלילי, נכון לגבי כל חברה שמעוניינת להשיג מובילות ובידול. שינויי שיחה משמעותיים הם אלה שמערבים חדשנות אמיתית הנובעת מזיהוי צורך של צרכן או קונה, אשר טרם ניתן לו מענה מספק ע"י המתחרה המוביל – שבד"כ גם מוביל את השיח השיווקי בתחום.

המאמר המלא פורסם באתר דה מרקר / איגוד השיווק

על תופעת הסינסתזיה: שיווק המערב את כל החושים

שיווק סנסורי, המתייחס לחושים שונים ולשילוב ביניהם, הוא אסטרטגיה ידועה שהשימוש בה הביא להצלחות רבות בקרב קמעונאים. ידוע שריח יכול למשוך דמוגרפיות ספציפיות לחנות, ושהמוזיקה המתנגנת בחנות אליה אנו נכנסים משפיעה על מצב רוחנו ועל נכונותנו לבצע קניה. והנה, "סינסתזיה" – עירוב בין חושי – היא תופעה  בה חוש אחד גם משפיע ומפצה על התפיסה החושית של חוש אחר.  ניצול של התופעה בידי קמעונאים ומשווקים יכול להסב לקונה או לצרכן חוויה כוללת, המאפשרת לערב את הקונה ולהשפיע עליו בדרכים שונות. המאמר מונה דוגמאות לשימוש בשיווק סנסורי ובסינסתזיה להגברת המכירות.

המאמר המלא פורסם באתר איגוד השיווק / דה מרקר.

השקת מותג לוחם: אז והיום

השקעה נוספת בשיווק ובחדשנות עשויה להיות לא רלוונטית לקונים שפשוט לא יכולים להרשות לעצמם את המותגים היקרים יותר, ולכן פונים לחלופות זולות, כגון מותגים פרטיים. במקום הורדות מחיר נקודתיות, יש חברות שבוחרות להשיק "מותג לוחם", שבא להגן על נתחי השוק באמצעות התמודדות בנקודת מחיר נמוכה יותר. השקה כזו מצריכה הקפדה על מספר כללים, על מנת למנוע פגיעה בערך המותג, וביכולתו להמשיך ולהצדיק פרמיית מחיר בעתיד.

המאמר המלא פורסם באתר איגוד השיווק הישראלי ודה-מרקר.

שיווק לצעירים – דור ה-Y

דור ה-Y, צרכנים שנולדו בין 1980 עד 2000, הם קבוצה דמוגרפית חשובה מאוד מבחינת המשווקים, הן בשל החלטות הקניה שהקבוצה מקבלת עבור עצמה והן עקב ההשפעה הגדולה של הקבוצה על קניות שאר בני המשפחה. בעוד שמדובר על טווח גילאים רחב, הכולל קבוצות שונות של צרכנים, יש להם הרבה מהמשותף, ושיווק לדור הזה צריך להישען על כמה תובנות מרכזיות, עליהן כתבנו  בהרחבה באתר איגוד השיווק. בואו לקרוא.

ללמוד את הקונים, להתחרות בקמעונאים: מה מבשר המהלך החדש של פרוקטר אנד גמבל

פרוקטר אנד גמבל הודיעה כי תקים חנות וירטואלית לבחינת ממכר מוצריה באופן מקוון, ובכך היא מעמיקה את כניסתה לתחום הקמעונאות ומתחרה בלקוחותיה הגדולים. החנות תחל כפיילוט עם 5,000 צרכנים. בתחילה לא יהיו כל מוצרי החברה זמינים באמצעות האתר, אולם המותגים המובילים כגון Tide, פמפרס ו-Olay ימכרו בו.

במישור הספציפי של פרוקטר אנד גמבל, מדובר ביצרנית שנכנסה כבר לעולם הקמעונאות, כגון באמצעות רכישת רשת הטיפוח לגברים The Art of Shaving , או כניסה לעולם הניקוי היבש עם מכבסות במותג טייד. לכן, הצעד הנוכחי מהווה, במובן מסוים, המשך צפוי לאסטרטגיה זו. מה גם שלכאורה, אין חדשנות של ממש בצעד הזה. הרי רבות מבין היצרניות מוכרות את מוצריהן גם באופן ישיר באמצעות אתר משלהן, במקביל למכירה בערוצים אחרים. אם נסתכל, למשל, על תחום מכונות הקפה, הרי שנראה שמדובר אפילו בערוץ המרכזי של החברות, עם מכירה מקוונת של מכונות וקפה למכונות (כגון אתרי נסטלה, שרה לי ועוד), וחנויות "אמיתיות" של חברות כגון נספרסו של נסטלה.

ואולם, הצעד הזה מסמל, בעיני, הפנמה של כמה נקודות חשובות:

האחת – מגמת שינוי יחסי הקמעונאים והספקים. מדובר בנושא שנדון ביתר שאת מאז פרוץ המיתון האחרון, שכן היצרניות צופות בנתחי השוק שלהן הולכים ומתכווצים, עם מעבר של הקונים למותגים פרטיים שכבר לא תמיד נחשבים כאופציה פחות טובה. מדובר במגמה שצפויה להימשך גם ביציאה מהמיתון ובסופו, שכן צרכנים טוענים כי ימשיכו לרכוש מותגים פרטיים וכי הם מופתעים לטובה מאיכות מוצרים אלה, שפעמים רבות מיוצרים ע"י אותם ספקים של המותגים המובילים.

פרוקטר אנד גמבל, למשל, נאלצה להשיק מוצרים מתחרים למותגים הפרטיים, על מנת לשמר חלק מהמכירות  במותגי הליבה שלה. כעת, מחזירה החברה חלק מהכוח לידיה, שכן היא מתחרה בקמעונאים במגרש שלהם, ממש כשם שהם מתחרים במגרש שלה כשהם משיקים מוצרים במותג הפרטי. החברה קובעת את החנות, המחיר, התצוגה, הקד"מ, בתנאים שלה, ויכולה להביא לכך שהקונים יעדיפו לרכוש את המוצרים בחנות המקוונת שלה ולא אצל הקמעונאי.

נקודה נוספת היא המעבר לקמעונאות מקוונת. אמנם מדובר במגמה מתמשכת בעשור האחרון, אולם נראה כי טכנולוגיות חדשות (לרבות טכנולוגיות הצגת מוצרים, תשלום מאובטח, מערכות מידע מתוחכמות יותר, ניהול מלאי ועוד) עשויות לדחוף את השוק מעלה. במקרה כזה, סביר להניח כי נראה מעבר של יותר חברות למכירה מקוונת.

לצד אלה, תופעת התחרות הקשה בנקודת המכירה והצורך לחדש ולאתר נקודות מכירה חדשות או White Spaces / Blue Oceans, מביאה גם היא למסקנה כי יותר ויותר יצרניות יכנסו למסחר מקוון.עדיין, רוב הקונים מעדיפים one stop shops, גם כשהקניות מגיעות אליהם הביתה, ולכן לא בטוח שמדובר באיום גדול על הקמעונאים. אבל בל נשכח שפרוקטר אנד גמבל היא trend setter בתחום מוצרי הצריכה, והיא מהווה מושא לחיקוי ונותנת את הטון במקרים רבים. החברה נחשבת לחדשנית באופן פורץ דרך, וסביר להניח שחברות רבות ילכו בדרכה גם בנושא זה. בנוסף, יש לקחת בחשבון קשיים לוגיסטיים ועלויות הפצה.

גם בישראל אנו רואים את שלוש המגמות הללו הולכות ומתחזקות: עליה בפעילות המותגים הפרטיים ובנתחי השוק שלהם, צמיחה בפעילות המכירות המקוונות, והתגברות התחרות בנקודת המכירה. בישראל, אגב, ניכר כי הקמעונאים סבורים כי מרבית כוח המיקוח מצוי בידיהם: בעוד שבמדינות אחרות אנו רואים הרבה co-opetition (שת"פ בין מתחרות, לרבות בין ספק למותג פרטי), כגון תצוגות משותפות של הספק והקמעונאי, או קופונים – בישראל הפעילות הזו פחות בולטת, ומי שביקר לאחרונה במגה או בשופרסל ראה מן הסתם עד כמה קל למצוא את המותג הפרטי, שזוכה לתצוגות בולטות ונפרדות. לכן, דוקא בישראל יש לכאורה תמריץ גדול אף יותר לכניסה לתחום הקמעונאות (האתגרים הלוגיסטיים עשויים לגרום למאמצים כאלה להיות בלתי כדאיים לחברות עצמן, אך ישנם פתרונות יצירתיים גם לאתגרים אלה).

ואולם, המגמה החשובה ביותר, בעיני, שניתן ללמוד ממהלך זה, הנה ההפנמה של חברות לגבי הכוח שבלמידת החלטות הקניה של הקונים. חברות רבות, שאיבדו את בטחונן בכוח השיווק שלהן וחוזק המותגים לאחר המכות שספגו בשנה האחרונה, הודיעו כי הן מתמקדות בנושא זה השנה יותר מתמיד, והן משקיעות בטכנולוגיות שונות שיסייעו להן למקסם את הידע על התנהגות הקונים בחנות. מקובל לומר כי למעלה מ-75% מהחלטות הקניה מתבצעות בנקודת המכירה עצמה, דבר שגם מעניק יתרון רב לקמעונאים, שיודעים מה חשוב לקונים, ומנצלים ידע זה לטובת הגדלת מכירות המותגים הפרטיים שלהן.והנה כעת, פרוקטר אנד גמבל מקימה מעבדת לימוד, בה היא יכולה ללמוד על הרגלי הקנייה של הלקוחות שלה, ואף אומרת שדבר זה הנו בעל משמעות רבה יותר עבורה מאשר ההכנסות מערוץ זה כשלעצמן. עניין זה מבשר גם את שינוי הפרדיגמה בנוגע למחקרי צרכנים – עליו כבר כתבנו בעבר - וההבנה כי הצרכנים לא תמיד עושים את מה שהם אומרים בסקרים שיעשו, ולא תמיד אומרים את מה שהם מתכננים לעשות, וזאת ממגוון סיבות. כדי ללמוד מה צרכנים עושים, צריך מחקר אמפירי, תוך לקיחה בחשבון שבחנות אנחנו מפתיעים לפעמים גם את עצמנו, ויוצאים עם מוצרים שלא תכננו לקנות או עם מותגים שלא התכוונו לבחור בהם.

האירי שלוקח בקלות גם את המיתון: סוד ההצלחה של וויסקי ג'יימסון

מותג ג'יימסון המשיך לצמוח במכירות בשיעור דו-ספרתי במהלך שנת 2009. לא מדובר בנתונים יוצאי דופן עבור המותג, שמזה 10 שנים ברציפות צומח בשיעור דו-ספרתי. מה שכן בולט, הוא שהצמיחה הזו נעשתה בשנת מיתון, שעה שקטגוריית הוויסקי כולה צנחה בשיעור של 2.5%, ומדובר במותג שלכאורה לא אמור היה לצמוח לאור מגמות הצרכנים והקונים במיתון.

כך למשל, מגמת ה- trading up/ trading down – הקונים מטפסים במעלה שרשרת הערך למותגי פרימיום וסופר-פרימיום בקטגוריות של פינוק, על תקן affordable indulgence (פינוק שאתה יכול להרשות לעצמך), או יורדים מטה למותגים הזולים ביותר על מנת לחסוך בכסף – אמורה לפגוע במותגים שנמצאים בנקודת מחיר אמצעית, שאין לה בשורה "פרימיומית" מחד, ואין לה מחיר ממש נמוך מאידך. וג'יימסון הוא ממש מותג אמצע שכזה, עם מחיר של 20$ לבקבוק הסטנדרטי, ובכל זאת הוא צמח ב-28% במהלך השנה החולפת.

גם מגמת הירידה הבולטת בצריכה מחוץ לבית אמורה היתה לפגוע במותג ש-40% מהמכירות שלו נובעות מצריכה בערוץ הפאבים והמסעדות. והנה, בערוץ זה צמח המותג ב-20%.

איך המותג עשה את זה? למרות שהמותג בן 228, הוא נראה צעיר לגילו (אבל מקפיד להגיד בן כמה הוא). המותג, שפונה לקהל צעיר של בני 20 – 30 שהנם בעלי עבודה ונהנים לבלות בחברה, ואלי, שומר על חדשנות בשיווק, ועל מסר של "לקחת הכל בקלות". שני האלמנטים האלה הם שאפשרו למותג לצמוח בתקופת מיתון: ראשית, הדמוגרפיה אליה פונה המותג כמעט ולא שינתה את הרגלי הצריכה מחוץ לבית שלה בהשוואה לדמוגרפיות אחרות. ושנית, מסר ה-Easy Going הוא מסר חזק מאוד במיתון, שמזכיר לצרכנים שהמותג מאחד ביניהם גם בזמנים קשים.

המותג שומר על קשר רגשי עם הצרכנים: אחד הקמפיינים המעניינים שהשיק המותג בשנה האחרונה היה קמפיין החוצות שהחל בדצמבר 2008 בניו יורק, ומשם התפשט לערים נוספות בארה"ב בהן יש את קהל היעד של המותג. מודעה שהוקרנה על גבי בניין בניו יורק ליד תחנת הרכבת Grand Central אמרה: "אולי אתה שותה ג'יימסון כי המודעות שלנו ממש מדברות אליך". לאחר כמה שניות השתנתה המודעה: "כן, אתה. סטיב, נכון?" ולאחר כמה שניות נוספות: "לא סטיב? סליחה, אתה נראה כמו מישהו שקוראים לו סטיב". ולבסוף: "עדיין כאן? למה אתה מחכה, למשפט הסיכום?" המודעות נראו כאילו מישהו מקליד אותן בזמן אמת, אף שהמדובר בלופ משתנה ברוב הערים. עם זאת, בניו יורק ובלוס אנג'לס ישב קופירייטר אמיתי שממש הקליד את ההודעות בזמן אמת באמצעות לפטופ כדי לתקשר עם העוברים והשבים.

במרץ השנה עדכנה החברה את אתר האינטרנט שלה, במטרה להפוך אותו לעכשווי ומערב יותר.

בנוסף, השנה פצח המותג לראשונה בתולדותיו בקמפיין טלויזיוני עם פרסומת שמחזקת את המסר של לקחת הכל בקלות, עם חברים שיושבים בפאב במאה ה-19 בעיצומו של הוריקן שהרס את כל רכושם, אבל הם לוגמים ג'יימסון ואינם מודאגים מדבר (אפשר לראות את הפרסומת  ואת הטריילר לפרסומת באתר החברה). פרסומת אחרת הראתה הרפתקן המזנק מן הספינה בים סוער, על מנת להחזיר חבית וויסקי שהתגלגלה החוצה ונחשב למת, עד שבהלוויתו הוא יוצא מן הים – עם שורת הסיום "טעם זה הכל (כלומר, שווה להשקיע בשביל הטעם).

ויש כמובן גם את דף הפייסבוק המתבקש, עם כ-33 אלף מעריצים נכון להיום, ובו מידע על קוקטיילים שאפשר לעשות עם ג'יימסון (אני נשארת עם קוביה אחת של קרח ותו לא, תודה), ושאר מידע מהותי וחשוב כגון שבטי פול קראה לחתלתול החדש שלה ג'יימסון.

לסיכום, המותג מדגים כיצד חיזוק ההשקעה בשיווק, לצד המסרים השיווקיים הנכונים לצרכנים במיתון (קשר רגשי, קלילות, הומור, שותפות גורל וכיו"ב), יכולה לעזור למותג שהיה נופל בין הכיסאות להצליח גם בתקופת מיתון. וכפי שאמר גם מנכ"ל לוריאל על מותג גרניה, עוד מותג שהביצועים שלו עוברים את אלה של הקטגוריה – לא מזיק לך שאתה בצבע ירוק.

סלח לי, פפסי, כי חטאתי: שיתוף בוידויים כאסטרטגיית פרסום מקוון

בשנים האחרונות, חברות משנות את הגישה לפרסום מקוון, והופכות את השימוש בערוץ הזה ליותר ויותר אינטראקטיבי. מה שהתחיל כהתייחסות לערוץ האינטרנט כאל ערוץ נוסף – בעל יתרונות כגון יכולת סגמנטציה מדויקת, נגישות, מחיר זול יותר לעומת מדיה טלויזיונית וכו' – עבר להבנה של הבונוס העיקרי באינטרנט – אינטראקטיביות, והחברות נכנסו למדיה החברתית בזו אחר זו עם עמודים בפייסבוק ובטוויטר. לפי הסטטיסטיקה שפורסמה ע"י תחרות פרסי "אפי" לפרסום, בספטמבר השנה, 89% מהמועמדים לשנת 2009 השתמשו ברכיב של מדיה דיגיטלית בתמהיל השיווק; ו-34% מהחברות השתמשו באסטרטגיה של "עירוב צרכנים", עליה של 67% משנת 2008. במקביל, חלה ירידה של כ-5% שימוש במדיה טלויזיונית כחלק מתמהיל השיווק, בהשוואה לשנת 2008. למעשה, המיתון גרם לחברות להשקיע הרבה יותר בהבנת הצרכנים והלקוחות, ולהשתמש באופן יעיל יותר בתקציב השיווק כדי להגיע אליהם באופן יעיל יותר – מבחינת ערוצים ושפה.

והנה, זיהוי ההתרחשות האמיתית באינטרנט ותובנות הגולשים, גורם לחברות להעמיק עוד יותר את השימוש בערוץ – במלוא מובן המילה. שכן, האינטרנט מאפשר בראש ובראשונה שיתוף בחוויות עם מספר עצום של אנשים. אחד האספקטים המוכרים של השיתוף הוא אלמנט הויראליות: הצרכנים ממליצים זה לזה לקנות – או לא לקנות – מוצר מסוים, ומצליחים לרומם או להפיל חברות; הצרכנים מעבירים זה לזה את פרסומת הגורילה של קדבורי; ועוד. אבל אספקט נוסף שנמצא בצמיחה אינו הויראליות, אלא עירוב צרכנים באמצעות "מתן חסות" לשיתוף שהם עושים ממילא (בפורומים, בצ'אטים ובבלוגים) בחוויות האישיות שלהם, או במילה אחרת, וידויים. אנשים מאוד אוהבים לקרוא וידויים של אחרים – בעיקר נשים, הואיל והן נחשבות לאמפתיות יותר. מגזינים פופולאריים כמו "קוסמופוליטן", ותכניות אהובות כגון "אופרה", נשענים על ההנאה שמפיקים הצופים (או הצופות) מעירובם בסיפורים אינטימיים של אנשים אחרים, ותעשיות כגון הדת הנוצרית והפסיכואנליזה נשענות על הכח המזכך שבוידוי עבור המתוודה עצמו. חוץ מזה, יצירת אינטימיות מבוססת בין היתר על שיתוף חוויות וסיפורים, ואינטימיות בונה נאמנות, אז מה יותר טוב למותג מאשר ליצור אינטימיות עם הצרכן שלו, כדי שהצרכן לא יברח למותג הראשון שמציע לו מחיר יותר טוב?

בונוס נוסף – מותגים שמשתמשים באסטרטגיה הזו יוצרים תחושה אצל הצרכן, שהחברה באמת מבינה ללבו ומתאימה את המוצר במיוחד בשבילו. לכן, קמפיינים מוצלחים יוצרים קישור בין הוידוי לבין המוצר (הקמפיין של פריטו ליי שמוצג כאן עושה את זה מצוין).

הנה כמה דוגמאות מעניינות מהשנה החולפת. אפשר לראות שהקמפיינים נוגעים בעיקר למוצרים הנוגעים לנשים, אבל לא רק.



"רק בעולם של נשים" – פריטו ליי, ארה"ב:

פריטו ליי, חטיבת החטיפים של פפסיקו בצפון אמריקה, פצחה בקמפיין מולטימדיה התומך בסדרות חטיפים המיועדות במיוחד לנשים. הקמפיין, Only in a Woman's World (רק בעולם של נשים), מציג סדרת סיפורים באנימציה בהם מככבות ארבע דמויות נשיות. הסיפורים מציגים באופן הומוריסטי התרחשויות יומיומיות שנשים יכולות להזדהות איתן, כגון אישה שצריכה להסביר לחברותיה שהחליטו לחגוג את הריונה משום ששמו לב שהיא קצת גידלה בטן ושהקרסוליים שלה נפוחים, שהיא בכלל לא בהריון. את הפרקים יכולות הגולשות לשלוח זו לזו.

הקמפיין מבוסס על אתר אינטרנט - http://www.awomansworld.com/ (שמומלץ מאוד לבקר בו), ויש אליו קישורים גם מהאתר הראשי של החברה. אתר הקמפיין מציג את הפרקים השונים בסדרה, וגם את סדרות המוצרים המיועדות לנשים.

במסגרת הקמפיין, הכריזה החברה על תחרות בשם inspire us (ספקו לנו השראה), במסגרתה הגישו נשים מרחבי ארה"ב סיפורים משלהן המבוססים על חוויות אמיתיות שחוו. מתוך למעלה מ-2,000 פניות נבחר סיפורה של אמא מאיידהו, והיא זכתה בסופשבוע בניו יורק עם חברותיה, בו הן תוכלנה לצפות בהפיכת הסיפור לפרק אנימציה בסדרה.

וכמובן, הקמפיין כולל פעילות בפייסבוק ובטוויטר.

וידויים – קינגסמיל, בריטניה:

מותג הלחם קינגסמיל השיק את הקמפיין הפרסומי הגדול ביותר מאז שהושק מחדש בשנת 2007, בהיקף של 11 מיליון פאונד. הקמפיין ירוץ במשך שנה, והוא כולל 3 פרסומות טלויזיוניות המדגימות עד כמה רחוק מוכנים אנשים ללכת על מנת ליהנות מכריך של קינגסמיל. כך למשל, אחת הפרסומות מציגה אישה שמכינה לעצמה כריך ועוזבת את החדר, ואז האב והבן שחזרו מאימון כדורגל אוכלים את הסנדויץ ומפלילים את הכלב. בפרסומת אחרת, אישה מתכננת לאכול כריך עם בייקון לארוחת בוקר, אבל החבר שלה מתעורר עם תכניות אחרות. היא טוענת ששמעה את הטלפון ו"קמה לענות", אבל בעצם הולכת להכין לעצמה את הכריך הנחשק.  כל פרסומת מסתיימת בקריאה לפעולה "חלוק עמנו את הוידוי שלך", והזמנה לאתרwww.kingsmillconfessions.com. ישנה גם פרסומת קצרה שרק קוראת לפעולה. מדי חודש יזכה אחד המתוודים בפרס בשווי 250 פאונד.

הקמפיין כולל גם פרסומות ברדיו, פעילות בנקודת המכירה ופעילות על גבי האריזה.

וידויים מהמטבח – ג'נרל אלקטריק, ארה"ב:

ג'נרל אלקטריק השיקה ביוני קמפיין לקידום GE Profile, קו מוצרי חשמל מעוצבים. הקמפיין מבוסס על וידויים הקשורים למטבח (כגון, "רוטב הספגטי תוצרת בית שלי אינו לחלוטין תוצרת-בית"). אתר הקמפיין יוצר עניין באופן חדשני – הוא קורא לנשים ליצור פרסומות בעצמן, באמצעות כלים העומדים לרשותן באתר, בשילוב הוידוי שלהן עצמן.

הקמפיין כולל גם שת"פ עם תכנית הטלויזיה של אופרה ווינפרי, ובאתר של אופרה הוקם מיקרו-אתר המוקדש למותג.

הקמפיין כולל גם פעילות במגזיני נשים, ונשים יכולות לשלוח את הוידויים שלהן ולזכות בפרס של 500 דולר, במוצרים של GE ובפרסום הוידוי שלהן.

"כולם מסתירים משהו" – רשת HBO, ארה"ב:

רשת HBO פצחה בקמפיין שמערב פעילות מקוונת ופעילות בעולם האמיתי, לקידום העונה החדשה של התכנית שלה "אהבה גדולה" (Big Love) שעלתה בינואר 2009. הרשת הציבה ברחבי ניו יורק מודעות אליהן מחוברות אזניות, דרכן ניתן היה להאזין לסודות שמספרים האנשים שבתמונות. האנשים הללו לא היו קשורים לדמויות הסדרה. המסר היה: Everyone has something to hide ("כולם מסתירים משהו").

בנוסף, HBO הקימה אתר בשם Web of Secrets, בו מוצגים וידויים של משתמשים אנונימיים.

הרשת גם יצרה חשבון טוויטר באותו שם, ובו פרסמה הרשת וידויים של משתמשי האתר (לדעתי, הפעילות הזו יותר מעניינת מהאתר משום שהיא מקדמת את הוידויים ה"אמיתיים" יותר מאשר את הסדרה עצמה).

לסיכום: מאפייני קמפיין הקורא לוידויי צרכנים

  • שיתוף: הקמפיין מתחיל מוידוי כלשהו, שהצרכנים יכולים להזדהות איתו.
  • תגמול: הקמפיין מציע פרס סמלי לוידויים נבחרים כדי לתמרץ את הצרכנים לפרסם וידוי מעניין, שגם ימשוך גולשים לאתר.
  • ערוצים: הקמפיין נשען על פרסום שמניע לפעולה – כניסה לאתר, אתר אינטרנט יעודי, וכן פעילות במדיה החברתית. ניתן לשלב פרסום "בעולם האמיתי".
  • הומור: הקמפיין מראה את הפן המשעשע של הוידוי, שהרי "זה קורה לכולם". הקמפיין יכול להיות הומוריסטי כשלעצמו, או להציע כלי עריכה כפי שמציעה GE כדי לתמרץ לפרסם וידוי.

הרשת הבלתי נראית – The Invisible Web

כשאנו תרים אחר מידע ברשת, ניצבים בפנינו שני אתגרים גדולים עיקריים: האתגר הראשון הוא הקושי לאתר מידע במהירות וביעילות – דבר שאמור להיות קל יותר בשימוש באופרטורים עליהם כבר כתבתי כאן. האתגר השני – שאנחנו בד"כ פחות מודעים אליו – הוא החיפוש ב"רשת הבלתי נראית".

אפתח בהסבר פשטני על אופן העבודה של מנועי חיפוש כגון גוגל. ובכן, תוכנה שמכונה בשמות המסתוריים והמעקצצים "זוחלים", "רובוטים" או "עכבישים", עושה את דרכה ברשת האינטרנט, ומתייגת תכנים. אותם "זוחלים" עוברים בין הלינקים, ומאחסנים דפים לשליפה מהירה בזיכרון (בעבר היו הזוחלים הללו מסוגלים לעבור רק בדפים הכתובים ב-HTML או בטקסט, אבל כיום מנועי החיפוש יודעים להמיר גם פורמטים כגון PDF ולאחסן אותם).

ה"רשת הבלתי נראית" מורכבת מכל אותם דפים שה"זוחלים" של מנועי החיפוש לא מציגים לנו. המדובר במסה עצומה של דפים (ויש הסבורים כי "הרשת הבלתי נראית" גדולה אף פי 500 מהיקף הדפים הזמינים דרך מנועי חיפוש). כך למשל, הזוחלים לא יודעים להיכנס דרך מסך כניסה של בסיסי נתונים, קטלוגים, מאגרי מאמרים ועוד. הם גם מתעלמים בכוונה מחלק מהדפים בחיפוש, שהם סבורים שסתם יעמיסו על הגולש, ומתעלמים גם מהדפים שבעליהם לא רוצים שמנוע החיפוש יאתר אותם.

לכן, כשאנו ניגשים למחקר ברשת, אסור לנו להסתמך רק על חיפוש בגוגל, ואנחנו צריכים לשלב בחיפוש שלנו גם חיפוש ברשת הבלתי נראית.

הנה כמה טיפים:

1. בין מכרות הזהב ברשת ניתן למנות את הבאים:

2. הכנת רשימת מקורות שימושית וחיפוש נפרד ברשימת האתרים הללו בכל חיפוש, בנוסף לחיפוש ברשת. למשל: בלוגים מקצועיים או פרטיים בנושא החיפוש, פורומים, אתרי חברות, חברות יעוץ ועוד.

איך מאתרים כאלה? באופן משולב, הכולל:

  • חיפוש כללי של הנושא ואיתור חברות שהאתרים שלהם עולים בהקשר זה, וכן בחינה בתשומת לב של שמות חברות הנזכרות במאמרים / פרופילים על התעשיה או הנושא הרלוונטיים. במקרה שאחת החברות היא חברה ציבורית, כדאי לקרוא דוחות שנתיים שלה, על מנת לצבור ידע נוסף בנושא.
  • איתור של מקור לפי מאמר אחד שאיתרתם – לעתים יש דפים שמאופסנים על גבי הרשת וניתן להגיע אליהם באמצעות מנועי חיפוש, אך חיפוש ישיר באתר יניב הרבה יותר תוצאות מאלה שהגעתם אליהן דרך מנוע החיפוש, מסיבות שונות. מומלץ תמיד לבחון את האתר שהוא המקור למאמר המעניין שאיתרתם, בין אם ע"י לחיצה על עמוד הבית של האתר, ובין אם ע"י מחיקה של סיומת ה-URL עד שתגיעו ל-directory שיש גישה אליה (לעתים זה יהיה רק מהעמוד הראשי, כלומר תצטרכו למחוק את כל מה שמופיע אחרי הסיומת com או org או co.uk וכיו"ב).
  • חיפוש של מקור ספציפי באמצעות גוגל – לאחר שזיהיתם אתרים רלוונטיים, ניתן לנסות לערוך בהם חיפוש עמוק ע"י שימוש באופרטור :site. כלומר, להכניס את מילות החיפוש ואז להכניס את האופרטור ובצמוד לו את כתובת האתר שחשפתם, רצוי בלי ה-www משום שלעתים במקום www  יש שם של ספריה ספציפית (כגון finance.google.com, ir.nestle.com…) כך: site:XYZ.com
  • איתור של פורום/ ספריה / בלוג באמצעות חיפוש המלים הרלוונטיות, והוספת המילה directory, forum, database, blog וכיו"ב.

כמובן שבאופן אידאלי, מי שעורך מחקר באופן מקצועי, בין אם כפונקציה בחברה או כמידען או חוקר שוק (כמוני, למשל), צריך גם לרכוש מנוי למאגר אחד הכולל מאמרים ממקורות שונים בתשלום כגון מאגר המידע העסקי Nexis.com, וכן מנויים למאגרים מקצועיים אחרים בתשלום, משום שאין דרך לעקוף את דרישת התשלום על מאמרים איכותיים יותר.

אשמח לקבל מכם תגובות והפניות למקורות נוספים, וכמובן לענות על שאלות.

מסתבר שבמיתון כבר לא מגיע לי: חברות המזוהות עם מותגי פרימיום משיקות מותגי בייסיק

המשבר הכלכלי מציב בפני חברות מוצרי הצריכה אתגר רציני: בחלק ניכר מהקטגוריות, מיצוב הפרימיום כבר לא ממש מוכר. הצרכנים בשווקים הקשים מתרכזים בהצעת הערך של המוצר ודורשים תשובות: למה שאשלם יותר על המוצר הזה, במקום לרכוש מוצר זול יותר שנראה לי שנותן לי את אותו הדבר? האם קרם המכיל פנינים מהאמזונס, או שליה של דולפינה, אכן מצדיק את המחיר? האם חוויית הקניה בסופרמרקט האורגני כל כך חשובה לי, שאסכים לשלם פי שניים על הסל שלי?

הקושי של חברות מוצרי הצריכה והקמעונאיות לענות על השאלות הללו, לצד קיצוץ בתקציב הפרסום של החברות (צעד שמוכח כמוטעה משבר אחרי משבר, ובכל זאת – כשאין כסף, קשה להשקיע בפרסום באותה מידה), הוא הגרעין המוביל למעבר של צרכנים למותגים פרטיים, למוצרים זולים יותר ולחנויות זולות יותר.

הקושי הזה בולט אף יותר בחברות שביססו את טענת הפרמיה שלהן על עצם דרישת המחיר הגבוה כאפנתית. כך למשל,חברת הקוסמטיקה לוריאל טבעה את הסלוגן Because You're Worth It על מנת לפנות לפלח שוק שמוכן לשלם על יוקרה, אסטרטגיית פרימיום שהצליחה למדי במשך שנים. גם כוס קפה של סטארבקס נושאת עמה יוקרה מעצם העלות הגבוהה שלה, דבר שמהווה דוגמה למוצר שהיוקרה שלו מבוססת בעיקר על זה שהוא עולה יותר.

ביונסה: Worth It?

ביונסה: Worth It?

ואולם כיום, דוקא החסכנות הופכת לסקסית במיוחד. אתרי האינטרנט מלאים בעצות של "Frugalists" – חסכנים, ציידי-עסקאות ומתמקחים, וארגונים שונים מפצירים בצרכנים לצרוך באופן נבון ולהפסיק לזרוק כסף על קפה, למשל. לוגו – אאוט, דיל – אין.

אבל, לא לנצח מיתון, וחברות מוצרי הצריכה אינן מעוניינות לפגוע בתדמית מותג שהשקיעו כל כך הרבה כסף בבנייתו. אם המותג לא יתפס כמצדיק פרמיה, רווחי החברות יפגעו באופן משמעותי, ויתקרבו לקומודיטיזציה. אם סטארבקס תתחיל למכור את הקפה שלה בדולר, במקום ב-4 דולר, צרכנים לא יסכימו לשלם שוב 4 דולר בתום המיתון. מצד שני, סטארבקס לא תשרוד את המיתון אם היא תמכור קפה ב-4 דולר, משום שזה כבר לא נתפס כאקט אפנתי – ולכן, לא מוצדק. חברות חייבות לשמר את נתח השוק שלהן.

כדי לפתור את הקונפליקט הזה, החברות מציעות קוי מוצר זולים ובסיסיים יותר – במחירים זולים יותר. ההנחה שעומדת בבסיס הצעד הזה, הוא שכשצרכן רואה מוצר זול של מותג מוכר, ומוצר זול של מותג פרטי – הוא יעדיף את המותג המוכר, משום שהוא נתפס אצלו כמשהו שבא מ"בית טוב". כדי להמנע מקניבליזם של מוצרי פרימיום ע"י מוצרים זולים, החברות משקיעות בפרסום של המוצר היקר יותר, וכן מדגישות כי גרסת הבסיס אינה זהה בערכה לגרסה היקרה יותר, ושהמוצר היקר יותר הוא גם הטוב יותר. וכך, אחרי המיתון, אפשר לבחון מחדש האם המוצר הזול הוא רווחי לחברה וכדאי להמשיך ולשווקו, או שהוא בא על חשבון מכירות המוצר היקר יותר ואז להפסיק את השיווק שלו.

חלק מחברות המזון עברו לשימוש ברכיבים זולים יותר ולאריזות קטנות יותר למוצרים, על מנת להוזיל את מחיר המוצר (חלקן עשו זאת באצטלה בריאותית: "הקטנת המנה – הקטנת כמות הקלוריות").

אסטרטגיית ה-Multi-Pricing – רמות מחיר שונות למוצרים שונים – הוכיחה כמוצלחת עבור חברת נסטלה, שמציעה מוצרים המכונים PPP (Popularly Positioned Products), גרסאות מוקטנות וזולות יותר של מוצריה הפופולאריים כגון קפה נסקפה ומרקי "מאגי". החברה מציעה את המוצרים הללו בשווקים מתפתחים מזה שנים, ולרגל המשבר הכלכלי השיקה את הקטגוריה גם בשווקים מפותחים, דבר שמהווה הצלחה גדולה.

גם קמעונאית המזון Whole Foods, שבימים כתיקונם נודעת בשל המחירים הגבוהים שהיא גובה על מוצריה, החלה להדגיש גם את המוצרים הזולים בחנויותיה – כגון, מותג 365 המוזל המציע מגוון רחב של מוצרים. החברה השקיעה רבות בפרסום המבסס את היצע המוצרים הזול בחנויות, ואף ארגנה סיורים מיוחדים קבועים לקונים, על מנת להראות להם היכן יש דילים מיוחדים באותו יום. אסטרטגיה זו אפשרה לקמעונאית להכות את התחזיות.

Whole Foods: השקעה מסיבית בשינוי הדימוי

Whole Foods: השקעה מסיבית בשינוי הדימוי

לוריאל, שספגה הפסדים קשים בעקבות המיתון, עוברת שינוי אסטרטגי. מנכ"ל לוריאל אמר לאחרונה בראיון לוול-סטריט ג'ורנל כי החברה תתמקד בחדשנות מושגת (Affordable Innovation) ולא בפרימיומיזציה, על מנת להגדיל את קהל היעד שלה. החברה תיצור קוי מוצר שיאפשרו לצרכנים לרכוש מותגים כלוריאל, גרנייה או וישי במחירים סבירים. כך, החברה יוצרת קו תחת מותג גרנייה בשם Basics, שמחירו יהיה מתחת ל-5 יורו. מנכ"ל החברה אמר כי קיומן של מספר דרגות מחיר מאפשר לחברה להתחרות טוב יותר. החברה תמשיך להשקיע בפרסום המוצרים היוקרתיים, ולא באלה הזולים, על מנת להבטיח את המשך הביצועים של המוצרים היוקרתיים וכן כדי לשמור על רווחיות במוצרים הזולים.

גם אסתי לאודר החלה להציע מוצרים זולים יותר ולהציג חדשנות בתחום המוצרים המוזלים. בנוסף, החברה מציעה אריזות קטנות יותר של מוצרי היוקרה שלה.

פרוקטר אנד גמבל הציגה קו מוצר חדש במותג חומרי הכביסה Tide, תחת השם Tide Basic, במטרה לשמר את נתח השוק שלה מול המותגים הזולים יותר. המוצר אינו מכיל את כל יכולות הניקיון של מותג Tide, והוא זול יותר בכ-20%.

Tide Basic: גרסה בסיסית של המוצר הפופולרי

Tide Basic: גרסה בסיסית של המוצר הפופולרי

אפשר גם להדגיש את הצעת הערך במוצרים קיימים: כבר בשנה שעברה, חברת קראפט שילבה כוחות עם חברת המרקים קמפבל, על מנת לקדם ארוחות זולות המורכבות ממרקים וכריכי גבינה – מוצרים קיימים וזולים יותר של החברות, שבדרך כלל אין פוש שיווקי מאחוריהם. קמפבל הקפידה להפריד בין המרקים המוכנים להגשה, היקרים יותר, לבין תרכיזי המרקים הזולים יותר. קראפט העלתה אתר המדגים כיצד ניתן להכין ממספר מוצרי בסיס זולים של קראפט, 5 ארוחות ערב שונות. גם יצרנית דגני הבוקר קלוג החלה לשדר פרסומות למוצרים כגון קורנפלקס, רייס קריספיס ומוצרים נוספים, המתרכזות בהצעת הערך של המוצרים כארוחות בוקר זולות.

בכל מקרה, חברות שמעוניינות להמשיך ולהציע מוצרי פרימיום צריכות להשקיע בפרסום לפחות באותו היקף, וכן מסתבר שניתן עדיין להצדיק פרמיית מחיר במוצרי מזון ומשקאות כשמדובר בטענת בריאות מוכחת. בארה"ב, בשוק שבו רוב מוצרי המזון והמשקאות נושאים סיסמאות "טוב יותר עבורך", "מאושר כמוצר בריאותי (על ידי החתול שלי)", "נטול שומני טראנס" וכיו"ב (והלהיט החדש: Super food – ביטוי המתנוסס על גבי בקבוקי משקה וחטיפי שוקולד כאחד, לרוב ללא הצדקה) – צריך לעבוד קשה כדי למצוא טענת בריאות מבדלת, אבל בישראל עדיין יש מקום לטענות בריאות מבדלות.

תווית Smart Choices: מגמת הבריאות הופכת מאיום להזדמנות שיווקית

חברות המזון והמשקאות הגדולות מנסות באופן עקבי להתאים עצמן לדרישות הבריאותיות של הצרכנים, ולהפוך את האיום הגלום במגמת-העל של הבריאות להזדמנות שיווקית. כעת למשל, משתפות חברות אלה פעולה עם גופים ממשלתיים ומחקריים בארה"ב, להשקת תווית המכריזה על המוצר כי הוא בעל פרופיל בריאותי מומלץ, תחת יוזמת Smart Choices. התכנית תושק ברחבי ארה"ב ב-17 באוגוסט. במסגרת התכנית, מוצרים שיהיו בעלי פרופיל תזונתי העומד בקריטריונים בריאותיים מסוימים יזכו לתווית של Smart Choice, שגם תציג באופן פשוט ואחיד את מספר הקלוריות למנה ואת מספר המנות באריזה על גבי המוצר. הציפייה היא כי התווית תופיע על 500 מוצרים ברחבי ארה"ב עד סוף החודש, על 1,000 מוצרים עד סוף השנה ועל למעלה מ-2,000 מוצרים עד סוף יולי, 2010.

Smart-Choices_logo_04

בין החברות שהודיעו כי הן משתתפות בתכנית ניתן למצוא את ג'נרל מילס (המייצרת בין היתר דגני בוקר כגון צ'יריוס, מאפים במותג פילסברי ויוגורטים במותג יופלה), חברת קלוג (בעלת מותגי קלוג'ס, קאשי ועוד), קראפט פודס (בעלת מותגי חטיפים ומאפים כגון נביסקו ואוראו, מותג הגבינות פילדלפיה ומותג הממרחים והרטבים קראפט), יוניליוור (בעלת מותגים כגון ליפטון, קנור, סקיפי, הלמנ'ס, ומותג הגלידות יוניליוור), פפסיקו, קוקה קולה ועוד. חברת יוניליוור כבר דיווחה כי היא משיקה קמפיין לחינוך הצרכנים תחת הסלוגן Become Label Conscious, למודעות לתווית הערכים התזונתיים, על מנת לקדם את התווית ואת המשמעות שהיא מעניקה למוצר (מבחינה מסחרית, כמובן). כאן אפשר לראות את הקמפיין המקוון, בשיתוף פעולה עם אתר הדיאטות והבריאות WebMD.

ועדכון מ-12.08.09 – קראפט פודס הודיעה כי היא תשתמש בתווית כדי להחליט אילו מוצרים היא מפרסמת לילדים בני 6 עד 11 (כלומר, גם בריאות, גם אחריות חברתית וגם ילדים – היש אקט יחצ"ני טוב יותר?)

בפאנל התכנית משתתפת גם חברת נסטלה שדווקא טרם הודיעה כי היא תשתתף במאמצים לקבלת תווית Smart Choice. חברה בולטת נוספת שטרם הודיעה על השתתפות בתכנית, וגם אינה חברה בפאנל, היא חברת שרה לי, שגם יזמה בתחילת השנה תווית תזונתית משלה (כמו רבות מהחברות שכן משתתפות בתכנית).

עוד בפאנל המומחים – ענקית הקמעונאות וול-מארט. אכן, לא קל להיות יצרנית מזון בארה"ב של וול מארט – קודם הענקית מכתיבה איך לייצר את האריזה, כך שתעמוד בקריטריונים סביבתיים, ולאחר מכן היא גם מכתיבה מה יהיה בתוך האריזה, כך שיעמוד בקריטריונים תזונתיים.

הנוסחה התזונתית מותאמת ל-19 קבוצות מוצר, בהן דגני בוקר, פירות וירקות מעובדים, לחם ופסטה, בשר, מוצרי חלב, חטיפים, ורטבים. הנוסחה שונה מקבוצת מוצר אחת לשניה, וניתן לקבל פרטים על כך באתר התכנית. בנוסף, התכנית אדפטבילית: כלומר, אם וכאשר ישתנו ההנחיות התזונתיות, הקריטריונים לקבלת התווית ישתנו בהתאם. כיום, הקריטריונים נוגעים לקטגוריות הבאות:

  • רכיבים תזונתיים שיש להגביל (כמות השומן הכוללת, שומנים רוויים, שומני טראנס, סוכרים ומלחים)
  • רכיבים תזונתיים שיש לעודד (סידן, סיבים, מגנזיום, ויטמיני A, C ו-E)
  • קבוצות מזון שיש לעודד (פירות וירקות, דגנים מלאים, מוצרי חלב דלי שומן או דלי סוכר).

קשה לומר שיש כאן צעד גדול לטובת בריאות הצרכנים או אפילו חידוש כלשהו (ראו טבלת השוואה בין תכניות דומות). אליבא דמייסדי התכנית, "התכנית שונה מתכניות אחרות, משום שהיא פותחה ע"י קואליציה של מדענים, תזונאים, אקדמאים ונציגים של תעשיית המזון על מנת לספק סמל אחד, אמין וניתן לזיהוי בקלות, של מידע תזונתי וקלורי, על מנת לעזור לצרכנים לקבל בחירות טובות יותר של מזון ומשקאות בקטגוריות המוצרים השונות. לטענת המייסדים, הקריטריונים התזונתיים של התכנית מבוססים על קונצנזוס מדעי, ונקבעים בתהליך שקוף וזמין לציבור."

מכאן שהחשיבות של היוזמה הזו היא בעיקר בכך שהיא משותפת למספר רב של יצרנים ולגופים שונים, שחלקם לא מסחריים, ולכן עשויה ליצור סטנדרט חדש, שידחוף את יצרניות המזון והמשקאות להשקה של יותר מוצרים שיכולים להתאים לתכנית הזו. שהרי, אף חברה לא תרצה שמוצר של המתחרה שלה יוגדר כ"בחירה נבונה" ואילו המוצר שלה לא יוגדר ככזה, ולכן סביר כי החברות יחתרו לשנות את הפרופיל התזונתי של המוצר כך שיתאים לקריטריונים של התכנית. כמו-כן, צרכנים אומרים כי הם מעוניינים בתווית ערכים תזונתיים ברורה יותר כדי שיוכלו לקבל החלטות נכונות לגבי התזונה שלהם, והתכנית הזו נותנת מענה טוב לצורך הזה.

ואולם, התכנית זוכה גם לביקורת, בין היתר משום שהיא מגובה ע"י חברות המזון שהאינטרס שלהם הוא, בסופו של דבר, למכור יותר מוצרים, ולהכניס כמה שיותר מוצרים לתוך התכנית (ולכן ספק אם התכנית יכולה להיות בעלת שיניים של ממש). הפרמטרים שנקבעו גם עשויים לתקוע יתד בגלגלי החדשנות – חברות לא יעמלו, למשל, על פיתוח מוצרים פונקציונליים, משום שתכנית Smart Choices לא נותנת ביטוי לפרמטר כזה. סביר גם להניח שיצרניות קטנות יותר ידחפו החוצה, משום שלא יהיה להן כסף לשלם על "הכשרת" המוצרים ע"י ארגון ה-Smart Choices כך שיתקבלו לתכנית. בנוסף, מבחינה תזונתית, פרמטרים רבים בנוסחה כבר אינם עולים בקנה אחד עם ממצאי מחקרי התזונה שנעשו בשנים האחרונות, ועם ה"פירמידות" שעודכנו בעקבות המחקרים הללו. (לפוסט ביקורתי על התכנית – ר' למשל כאן). ואם רוב המוצרים החדשים יציגו את התווית הזו, סביר להניח שהיא כבר תאבד מערכה השיווקי ו/או האינפורמטיבי.

מכל מקום, סביר שלפורמט כזה של תוויות אחידה לא תהיה רלוונטיות שיווקית רבה ממילא בתוך כמה שנים: אחת המגמות שאנו צפויים לראות בשנים הקרובות תתרחש במישור הקמעונאי הנה מעבר ממכירת מוצרים למכירת פתרונות, ויש כבר רשתות קמעונאיות, כמו גם חברות קוסמטיקה ומזון שחותרות לכיוון הזה. יתכן שהמגמה הזו, שרלוונטית מאוד גם למגמת הבריאות, תייתר את התווית הזו.